עובדות על המנופאוזה
המנופאוזה היא שלב טבעי בחיי האישה. היא מתרחשת בדרך כלל בטווח הגילאים שבין 45 ל-55 שנה. המנופאוזה, הנקראת בשפת הרפואה climacteric (ביוונית: klimakter – פירושו נקודת מפנה בחיי האדם), מתחילה עם הירידה בייצור ההורמונים בשחלות. מחזורי הווסת מופיעים באופן יותר ויותר בלתי סדיר, ובסופו של דבר, מגיע חדלון הווסת שהוא הפסקה מוחלטת. התהליך כולו מתרחש על פני 10 עד 15 שנה; הוא משתנה מאישה לאישה, ומסתיים לרוב עד גיל 65.
במהלך המנופאוזה, סובלות הנשים, לעיתים תכופות, מתופעות הגורמות לאי נוחות משמעותית כגון גלי חום, הזעות לילה, הפרעות שינה, שינויים במצב הרוח, ויובש בנרתיק או בקרומים ריריים אחרים. תופעות אלה נובעות ממחסור הולך וגובר בהורמונים הטבעיים, במיוחד באסטרוגנים. במשך הזמן, חסר הורמונלי זה עלול להוביל לסיכון מוגבר לשברים עקב דלדול העצם (אוסטיאופורוזיס). במרבית המקרים, על מנת להתגבר על התופעות הכרוכות במנופאוזה ולמנוע אוסטיאופורוזיס, מקבלות הנשים טיפול הורמונלי חליפי במינון נמוך.
עובדות נוספות על המנופאוזה:
תגובות בין הורמונים
במהלך שנות הפוריות, חוות הנשים מחזורי ווסת סדירים. מחזורים אלה מבוקרים ע"י הורמונים ומחולקים לשני שלבים. במהלך השלב הראשון, הקרוי שלב השגשוג או השלב האסטרוגני, בלוטת יותרת המוח משחררת הורמון הקרוי הורמון מגרה - הזקיק (FSH - Follicle-Stimulating Hormone). הורמון זה מגרה את הבשלתם של זקיקי השחלות. הזקיקים הבשלים מתחילים בייצור אסטרוגנים הגורמים להתעבות הרירית הפנימית של הרחם (האנדומטריום). כך מתפתחת ביצית העתידה להיות מוכנה להפריה.
בערך במחצית המחזור, ביצית זו היא כבר בשלה. רמות האסטרוגן העולות בדם מפעילות את שחרורו של הורמון נוסף מיותרת המוח, הורמון לוטאיניזציה (Luteinizing Hormone - LH) הגורם לביוץ.
בשלב זה, הידוע בשם שלב הביוץ, משתחררים פרוגסטרון ואסטרוגן נוסף. רירית הרחם מתכוננת לקליטת הביצית המופרית. ללא הפריה, יורד ייצור הפרוגסטרון, רירית הרחם נושרת ומתחיל דימום הווסת.
ייצור ההורמונים בשחלות יורד באופן משמעותי עם תחילת המנופאוזה. הדבר גורם לשורה של תסמיני מנופאוזה שונים.
 חזרה למעלה
חסר הורמונלי
המנופאוזה, או תקופת המעבר, מתחילה עם שינוי בתפקוד השחלות. במהלך מספר שנים, הולך ויורד תפקוד השחלות עד שהן מפסיקות לתפקד כלל. במקביל יורדת רמת ההורמונים בדם. ללא ביוץ, לא משתחרר הפרוגסטרון וחלה ירידה הדרגתית בייצור האסטרוגן, עד להפסקתו המוחלטת. לפני המנופאוזה, האסטרוגן הוא ההורמון הדומיננטי במהלך 14 הימים הראשונים של המחזור הרגיל. פרוגסטרון הוא ההורמון השולט במהלך 14 הימים הנותרים.
עם השינויים בתפקוד השחלות, נפסק הביוץ ומשתבשת הפעילות של ההורמונים. ירידה ברמות שני ההורמונים גורמת להיעדר שווי משקל ולחסר הורמונלי, שהוא הגורם העיקרי האחראי לפגיעה בסדירות המחזור חודשי, לדימומים מן הרחם, ומאוחר יותר, להפסקת הווסת. תסמיני המנופאוזה כגון גלי חום, הזעות לילה והפרעות שינה הם תסמינים האופייניים לחסר הורמונלי.
חזרה למעלה
תסמינים ואי נוחות הכרוכים במנופאוזה
הירידה באסטרוגן אחראית לתסמיניה השכיחים ביותר של המנופאוזה כגון גלי חום, עלייה פתאומית בקצב הלב, והפרעות שינה. בנוסף, גורם החסר באסטרוגן לעצבנות יתר, בעיות ריכוז, מצב רוח דכאוני, חרדה, ירידה בביטחון העצמי ובחשק המיני. מעל 70% מן הנשים סובלות מגלי חום קלים עד בינוניים או קשים. המחסור באסטרוגן פוגע בגמישות ובלחות שבעור, בקרומים הריריים ובשכבת האפיתל של הנרתיק; ובנוסף, נפגעת אספקת הדם לרקמות אלה. הדבר גורם ליובש בריריות, כגון העיניים, הפה והאף ולעיתים אף בדרכי השתן ובנרתיק. נשים רבות סובלות בגיל המעבר מיובש בנרתיק ומדלקות נשנות בדרכי השתן. אך מעטות מבין הנשים מבינות כי תופעות אלה הן תוצאה ישירה של השינויים ההורמונליים המתרחשים בגופן. עקב תסמינים כגון כאב וגרד בנרתיק, יחסי המין מלווים לעיתים תכופות בכאבים קשים, וכתוצאה מכך, נמנעות נשים רבות מפעילות מינית.
אוסטיאופורוזיס
מחלת האוסטיאופורוזיס (דלדול העצם) נגרמת ע"י הירידה בצפיפות המינרלים בעצם. העצמות מדלדלות והופכות לשבירות. ירידה זו בצפיפות העצם היא תוצאה נוספת של הירידה ברמות האסטרוגן בגוף האישה, כלומר, תוצאה של המנופאוזה. לכן, כ-80% מחולי אוסטיאופורוזיס הן נשים. על פי קביעת ארגון הבריאות העולמי, איבוד בשיעור של 1% ממסת העצם לשנה הוא מתקבל על הדעת במסגרת התהליך הטבעי של הזדקנות הגוף. אך כשליש מן הנשים סובלות מאיבוד מסת העצם בשיעור של עד 5% לשנה. ארגון הבריאות העולמי מסווג את מחלת האוסטיאופורוזיס כאחת מעשר המחלות החשובות ביותר. באירופה, אחת משלוש נשים מעל גיל 80 סובלת משבר בעצם הירך עקב אוסטיאופורוזיס, ומספר הנשים הנפגעות יוכפל במהלך חמישים השנים הבאות.
יובש בנרתיק
יובש בנרתיק הוא נושא כאוב עבור נשים רבות בגיל המנופאוזה. התסמינים הנפוצים הם גרד, כאב, גירוי וכאב בעת קיום יחסי מין (dyspareunia). איבוד הליבידו (יצר המין) וחוסר התפקוד המיני של האישה (Female sexual dysfunction) הנובעים מכך, מהווים בעיה קשה עבור נשים מעל גיל 45. רוב הנשים אינן יודעות כי היובש בנרתיק – המונח הרפואי לתופעה זו הוא "אטרופיה וגינלית" (Atrophic Vaginitis) - נגרם ע"י הירידה ברמות האסטרוגן במהלך המנופאוזה. המחסור באסטרוגן ההולך וגובר גורם לאיבוד הגמישות של ריריות הנרתיק, וכתוצאה מכך – לתסמיני הכאב, ולעיתים תכופות אף לזיהומים נשנים בדרכי השתן. לרוב, הנשים אינן אוהבות להתייחס לנושא היובש בנרתיק ובעיות המין הקשורות בתופעה זו בשיחות עם רופאיהן. בניגוד לנושא חוסר התפקוד המיני עקב בעיות זקפה אצל הגברים, תפקודן המיני הבריא של הנשים עלול להיות בגדר טאבו. לעיתים קרובות, הבעיה אינה ברורה דיה ומפורשת כבעיה פסיכולוגית בלבד. אך הנשים אינן חייבות לחיות עם הבעיה: ניתן לטפל ביובש בנרתיק בטיפול מקומי באסטרוגנים. במחקר עמדות כלל עולמי, תכשיר האסטרוגן המקומי התגלה כטיפול המקומי המומלץ והנרשם ביותר. התכשיר מורכב מטבליית אסטרוגן יבשה המוחדרת באמצעות מוליך המקל על קביעת המינון ועל הטיפול עצמו. טיפול זה מקובל ומוסכם על הנשים יותר מצורות טיפול אחרות. מחקר קליני הראה כי לאחר 12 שבועות טיפול בלבד, יותר מ-90% מן הנשים המשתתפות דיווחו על היעדר תסמינים כלל או תסמינים קלים בלבד של יובש בנרתיק.
עבור נשים הסובלות בעיקר מתסמינים וגינאליים של חסר אסטרוגן, קיימת העדפה לטיפול מקומי באסטרוגנים במינון נמוך.
לצפייה בעלון מידע בנושא אטרופיה וגינלית לחץ כאן.
חזרה למעלה
|
